מומחה ליישור שיניים ולסתות (אורתודונט) בישראל הינו רופא שיניים בעל רשיון עבודה תקף שלמד בתכנית התמחות בארץ או בחו"ל במוסד המוכר על ידי המועצה המדעית של ההסתדרות לרפואת שיניים ועבר את בחינות ההתמחות מטעם משרד הבריאות. לכל מומחה ישנה תעודה המעידה על היותו מומחה וכן מספר רשיון מומחה. למרות שכל רופא שיניים, שאינו מומחה, רשאי לעסוק באורתודונטיה, הוא אינו רשאי (על פי חוק) לכנות עצמו אורתודונט, רופא ליישור שיניים או כל דבר דומה שיש בו כדי להטעות את הציבור.

יש גישות טיפוליות שונות לגבי הגיל בו ניתן להתחיל טיפול אורתודונטי. אנחנו במחלקה לארותודונטיה בתל השומר ממליצים על בדיקה ראשונית אצל אורתודונט בגיל 8-9, ובבדיקה יקבע האם יש צורך בטיפול אורתודונטי, האם להתחיל בטיפול מיד או שניתן לדחות למועד מאוחר יותר. כמובן שהורה או רופא שיניים כללי שמבחינים בממצא חריג יכולים לפנות גם בגיל צעיר יותר.

הגיל בו נתחיל טיפול אורתודונטי נקבע לפי שני גורמים עיקריים:

1.  שלב התפתחות השיניים והלסתות.
2. בשלות הילד להתחיל בטיפול. במהלך הטיפול המתרפא נדרש לשמור על הגיינה קפדנית ולמלא את הוראות הרופא. אם הילד אינו בשל, לא נוכל להתחיל בטיפול.
   בחלק מהילדים ניתן להתחיל טיפול כבר בגיל 9-10, אך בדרך כלל מתחילים בגילאים 11-13.
   המלצה מדוייקת יותר לגיל בו רצוי להתחיל בטיפול ניתן לקבל רק לאחר בדיקה אצל אורתודנט.

לאחר איבוד מוקדם של שן חלב תתכן תנועה של השיניים הסמוכות אל מקום השן החסרה כך שיחסם המקום לבקיעת השן הקבועה. השיקול האם דרוש שומר מקום יעשה ע"י האורתודונט, לא בכל מקרה של איבוד מוקדם של שן חלב דרוש שומר מקום.

לרסן השפעה בשתי רמות:

1. הרסן מושך שיניים אחוריות לאחור וכך מפנה מקום לפיזור צפיפות באזור הקדמי או להכנסה פנימה של שיניים קדמיות בולטות.

2. בגיל גדילה הרסן משפיע על גדילת הלסת העליונה. הוא יכול לעכב את גדילת הלסת העליונה במקרה של לסת בולטת, וכך נשפר את היחס בין הלסת העליונה לתחתונה.

לחץ לראות את פעולת הרסן

יש מספר מכשירים שיש להם אפקט דומה לזה של הרסן ואין להם חלקים שיוצאים מחוץ לפה.
למכשירים אלה יש כמובן יתרון אסתטי ונוחות עדיפה. המכשיר מפעיל כח לדחיפה של השיניים העליונות האחוריות לכיוון אחורה, בדומה לרסן. החסרון הוא שהמכשיר נשען על השיניים התחתונות, הלסת התחתונה מהווה עוגן להפעלת כח על השיניים העליונות. כתוצאה תתכן תנועה של השיניים התחתונות. לפעמים זו תנועה בכיוון רצוי ולפעמים זה לא הכיוון שאנחנו רוצים שהשיניים התחתונות יזוזו. האורתודונט צריך לשקול באיזה מכשיר לבחור כדי לקבל את האפקט המיטבי עם מינימום תזוזות לא רצויות של השיניים התחתונות.
לסרטון הסבר לחץ 

עקירת שיניים קבועות נעשית במקרים בהם יש חוסר התאמה בין גודל השיניים לגודל הלסתות. חוסר התאמה כזה יכול להתבטא בצפיפות.

ביטוי אחר לחוסר ההתאמה הוא כאשר השיניים מצליחות להסתדר על קשת רציפה אבל בגלל חוסר מקום הן מקבלות הטיה קדימה.

אומנם נעקרות שיניים בריאות אך יש להבין שכדי להגיע לתוצאה אידיאלית אין דרך אחרת ורווחי העקירה יסגרו במהלך הטיפול ונקבל סגר תקין.

ניתן להזיז שיניים בכל גיל, כל עוד הרקמות התומכות בשיניים (החניכיים) במצב תקין. יש להבין שכל עוד המתרפא גדל ניתן להשפיע גם על גדילת הלסתות וגם על מיקום השיניים. לאחר סיום הגדילה ניתן להזיז שיניים אך לא ניתן להשפיע גדילת הלסתות, אך גם השפעה ברמת קשת השיניים בלבד יכולה להיות מרשימה מאד.

הכוונה למקרים בהם שן נשברה או שיש עששת (חור) מתחת לגובה החניכיים. כדי לשקם את השן יש לחשוף חומר שן תקין. זה נעשה ע"י משיכה אורתודונטית (הבקעה) של השן אל מחוץ לחניכיים. לאחר שנחשף חומר שן תקין ניתן לשחזר את השן.

בדומה לשתל המשמש להשלמת שן חסרה, גם שתל אורתודונטי הוא בורג טיטניום שמוחדר לעצם בין השיניים. בהשוואה לשתל דנטלי, גודל השתל האורתודונטי הוא מינימלי. קוטר הבורג 1.2-2 mm ואורך החלק הפעיל 6-10 mm. השתלים האורתודונטים משמשים כעוגן ומאפשרים למשוך שיניים מבלי להישען ולהפעיל כוחות על שיניים אחרות.

לדוגמא להתקנת שתל ומשיכת שיניים כנגד השתל לחץ כאן

בטיפול אורתודונטי יש שתי סכנות עיקריות: עששת וספיגת שורשים.

עששת: בטיפול מודבקים סמכים (גשר) על השיניים. במצב זה מצטברים שאריותֿ מזון וחיידקים סביב הסמכים ולכן הסכנה לפתח עששת (חורים בשיניים) גדולה הרבה יותר. זו הסיבה שבמיוחד במהלך טיפול יישור שיניים חובה להקפיד מאד על ההגיינה האורלית, כלומר לצחצח לפחות פעמיים ביום (בבוקר ולפני השינה), להשתמש במברשות עזר מיוחדות ולהשתמש בשטיפות פלואוריד.
ספיגת שורשים: תופעת לוואי שיכולה להופיע עקב טיפול אורתודונטי היא קיצור של שורשי השיניים (ספיגת שורשים). בד"כ ספיגת השורשים היא קלה ואין לה משמעות. ניתן לזהות את הספיגה בצילום רנטגן בו מזהים שהקצה של שורש השן הוא קטום (מעוגל יותר בהשוואה לצורת שורש רגילה). במקרים נדירים הספיגה היא גדולה יותר ויש קיצור משמעותי של אורך השורש. אומנם אין פגיעה בעצב בשן (אין צורך בטיפול שורש) אך אם השורש קצר יותר באופן משמעותי אז אחיזת השן בעצם הלסת נפגעת ברמה מסויימת. אם מזהים ספיגת שורשים חמורה במהלך טיפול אורתודונטי רצוי לסיים את הטיפול בהקדם (ולהתפשר על חלק ממטרות הטיפול). ספיגת השורשים נעצרת עם סיום הטיפול האורתודונטי.